<h1>סמ"ג לאוין סימן קכ"ה</h1>
<h2>דף נג:</h2>
וכל העריות החמורות וקלות חייבי מיתות בית דין וחייבי כריתות וחייבי לאוין ועשה בכולן חשובה העראה כגמר ביאה כדתנן פרק הבא על יבמתו אחד המערה ואחד הגומר ולא חילק בין ביאה לביאה, והעראה היכן היא כתובה אמר עולא (נ"ד א') ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה (ויקרא כ' י"ח) מכאן להעראה מן התורה ושאר כל העריות למדות מנדה דאמר רבי יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע (נ"ד ב') כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה (ויקרא י"ח כ"ט) הוקשו כל העריות כולן לנדה מה נדה בהעראה אף כולן בהעראה למדנו חייבי כריתות מנדה, חייבי לאוין מניין (נ"ה א') מדגלי רחמנא שצריך שכבת זרע להלקות שפחה חרופה כמו שיתבאר (בסוף המצוה [הו' בכריתות י"א א']) שמענו דשאר חייבי לאוין לוקין בהעראה, חייבי לאוין השוין לכל חייבי לאוין דכהונה מניין בגזירה שוה דקיחה קיחה מחייבי מיתות וכריתות שנא' בכולן לא יקח, חייבי עשה כגון מצרי ואדומי בדור שני שהרי כתיב דור שלישי יבא להם ולא דור שני ולאו הבא מכלל עשה עשה ומניין שבהעראה בלבד עובר בעשה (ע"פ רש"י ד"ה דחייבי) בגזירה שוה ביאה האמורה כאן מביאה האמורה בלאוין לעניין ממזר ופצוע דכא, ופירוש העראה זו הכנסת עטרה שכל האמוראים לבד רבה בר (רב) [בר] חנה סוברין (כרבי) [דרבי] יוחנן (ש)אומר כן (יבמות נ"ה ב'), ואף על פי שחולק שמואל על רבי יוחנן ואומר העראה זו היא נשיקת אבר, אין דבריו של שמואל כלום במקום רבי יוחנן כמו שאומר בפרק מי שהוציאוהו (עירובין מ"ז ב') שמואל ורבי יוחנן הלכה כר"י וגם אומר במסכת ביצה (ד' א') דרב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן כל שכן שמואל שהרי רב הלכה כמותו באיסורין בכל מקום כשחולק על שמואל (בכורות מ"ט ב') (ע"פ יראים סי' מ"ד).
<h2>דף נט.</h2>
וכל פסולי כהונה גדולה אם אירס האשה בעודה כשירה לו ואחר כך נתמנה להיות כ"ג יכנוס והטעם משום דיקח הכתוב במקרא קידושין הוא (ע"פ יראים סי' מ"ד וע"ש בתעפ"ר אות ד').
